פיתוח קול ושירה: מהו קול חזה 

 טוב, אז האמת היא שקול חזה הוא כלום. בחיי, אין מושג כזה. הכיצד? תעגלו את עיניכם בפליאה ותספקו כפיים, הרי המושג קול חזה שגור בשפת הזמרים והעוסקים בפיתוח קול כפי שהמילה סנר שגורה בפי המתופפים, או כפי שהמילה סניקרס שגורה בפי הזללנים המקצועיים (אני במקרה שייכת לשתי הקטגוריות גם יחד). הרי לא רק שקול חזה הוא שריר וקיים, הוא גם מאוד נמוך, עוצמתי ויפה, לא? אז איך באמת אני מעיזה להרעיד לכם את אמות הסיפים ולהכריז בפה מלא על דבר כל כך מוזר?

 בשביל לענות על זה נצטרך הסבר קצר על האופן שבו פועלות מערכות הקול והנשימה שלנו. נתחיל למטה האמצע, בין הבטן לריאות - שם יש לנו שריר רחב חצי רצוני שנקרא סרעפת. אשר אנו שואפים אוויר פנימה, הסרעפת צונחת לכיוון הבטן ומפנה מקום כדי שהאוויר יוכל להיכנס לריאות  ולהזין את גופנו בחמצן. כאשר אנו נושפים את האוויר החוצה הסרעפת עולה בחזרה, דוחפת את האוויר החוצה, ואז יכולים לקרות שני דברים (לא במקביל, אלא או דבר אחד או הדבר השני).

 הדבר הראשון שיכול לקרות הוא נשיפה של האוויר החוצה מגופנו . במצב הזה, קנה הנשימה שלנו מהווה מעבר פתוח לאוויר ושני מיתרי הקול שלנו שנמצאים בקצהו העליון של הקנה משוכים ברפיון הצידה (במיוחד בשביל לאפשר את מעבר האוויר החוצה).

 הדבר השני שיכול לקרות, הוא הפקת הקול שלנו. כאשר אנו מדברים או שרים,  האוויר נדחף דרך קנה הנשימה החוצה, ומיתרי הקול רוטטים. הרטיטות הללו של מיתרי הקול שלנו יוצרות תנועות אוויר ואלה מאפשרים לנו להפיק את הקול שלנו.

 איך כל זה שולל את קיומו של קול החזה אתם שואלים? ובכן, קול חזה על פי הבנתנו פעמים רבות הוא קול שמופק בחזה או באמצעות החזה. עכשיו, בעקבות הדברים שלמדנו עד כה, בואו נעצום לרגע את העיניים וננסה לראות בדמיוננו את התהליך של ההפקה הקולית בגופנו. אני מזכירה לכם: הסרעפת מתרוממת, דוחפת את האוויר למעלה מהריאות לקנה הנשימה, מיתרי הקול רוטטים ושם גלי הקול נוצרים. כלומר, כשהאוויר היה בריאות או בחזה, עדיין לא נוצרו בכלל גלי הקול. הם נוצרו בשלב יותר מאוחר, הרבה יותר למעלה בגופנו - בקצה העליון של קנה הנשימה שלנו.

 אז עכשיו תגידו לי: אוקיי, הבנו. הקול לא נוצר בחזה ולכן אין כזה דבר קול חזה. אבל זה סותר לחלוטין את מה שהגוף שלנו מרגיש - הרי כשאנחנו שרים את אותו קול נמוך עוצמתי אנחנו מרגישים בבירור את הרטטים בחזה. איך זה יכול להיות? שהרי זו סתירה!

 אז מוזיקאים יקרים, דבר ראשון בחיים יש הרבה סתירות ואתם ממש לא צריכים אותי בשביל לגלות לכם את זה, ודבר שני - דווקא כאן ההסבר הוא מאוד פשוט: מה שאנו מרגישים בחזה הוא ויברציות נלוות לשירה שלנו. לא וויברציות של תהודה, כי התהודה מתרחשת במהלך השירה במקום אחר בגוף שלנו (ועל כך במאמר אחר).

 אם כן, המושג קול חזה משויך למעשה לא לעניין אנטומי העוסק במקום שבו נוצר הקול שלנו. ניתן לשער שהמושג צמח דווקא כדי להבדיל בין רגיסטר השירה הנמוך הדיבורי שלנו לגבוה הזמרתי הקלאסי יותר. ההמלצה שלי היא להשתמש מעתה והלאה במושג קול דיבור במקום במושג קול חזה. אבל אתם יודעים מה? גם אם לא תעשו את זה ותמשיכו להגיד קול חזה תמיד כפי שעשיתם עד היום - אני בטוחה שעדיין כולם יבינו למה אתם מתכוונים...

הכותבת אלה אלרם היא מורה לפיתוח קול ובעלת תואר שני במוזיקה מטעם אוניברסיטת בר אילן